חופשה היא לרוב דבר מענג ומהנה, זמן של טעינת המצברים וחידוש מאגרי האנרגיה. אבל יש גם מקרים בהם החופשה עולה לנו ביוקר, ואנחנו לא מדברים על כסף. המפגש עם מקומות אקזוטיים ומרוחקים הוא מרגש ומיוחד, אבל הוא גם מגיע עם סיכונים מיוחדים, ספציפיים לכל מקום ומקום. יתושים נשאי מחלות, זיהומים במי השתיה ומפגש עם חיידקים שמערכת החיסון שלנו פשוט לא מכירה, כל אלו ועוד עלולים להפוך חופשה חלומית לחלום בלהות.
כדי להימנע מכל הדבר הזה מראש, אפשר או לוותר לחלוטין על חופשות, לקחת חופשות רק למקומות קרובים ודומים כמו יוון או קפריסין, פשוט או לתכנן בצורה נבונה ואחראית את החופשה האקזוטית שלכם, כאשר אתם בודקים איזה חיסונים דרושים לכם לצורך ביקור בטוח במדינה. במקרה זה אנו נסביר על החיסונים הנדרשים לזנזיבר, ומדוע הם כה חשובים.
איזה חיסונים צריך לזנזיבר?
- קדחת צהובה – Yellow Fever, מחלה זו נגרמת על ידי נגיף המועבר על ידי יתוש שהפך מפורסם גם בישראל, הנמר האסיאתי. הנגיף פוגע בתאי הכבד והורס אותם, וחלק מתסמיני המחלה כוללים כאבי ראש ובחילות, חום גבוה וצמרמורות, וזאת לצד דימומים וצהבת. חשוב מאוד לדעת כי אין תרופה למחלה זו, והחיסון חיוני.
- פוליו – נגיף הפוליו המפורסם מוביל למחלת שיתוק הילדים, מחלה קטלנית שהייתה נפוצה עד מאוד בעולם עד לרגע בו החיסון שהומצא הפך לחיסון שבשגרה, עד כדי כך שכיום שני זנים מסוימים של הנגיף הוכחדו לגמרי. זן אחד עדיין פעיל ומסוכן.
- טטנוס – מחלה קטלנית המשפיעה על מערכת העצבים, אשר תסמיניה מתחילים מכיווץ קל בשריר הלסת, וממשיכים דרך כיווץ בגב ובצוואר. זה הולך ומתפתח לכדי קושי בבליעה והתכווצות שרירי הבטן, עד כדי כיווצים עזים בכל הגוף. עם שיעורי תמותה של 50%, אין ספק שהחיסון חיוני לגמרי.
- הפטיטיס – או בשמה הנפוץ יותר צהבת, היא מחלה נפוצה מאוד במדינות מתפתחות, כולל זנזיבר שבטנזניה. צהבת אצל מבוגרים נפוצה במיוחד אצל טיילים מערביים שמגיעים למדינות אלו, ותסמיניה יכולים ללוות אתכם גם שנה וחצי לאחר ההדבקות. מתוך מגוון התסמינים, הכוללים תשישות וחום, בחילות ושלשולים, כאבי בטן ואפילו דיכאון, הרי שהתסמין המפורסם הוא כמובן הצבע הצהוב המופיע בלובן העין, ומכאן שמה העממי – צהבת.
- טיפוס הבטן – עוד מחלה שחשוב להתחסן כנגדה, טיפואיד (Typhoid fever) היא מחלה זיהומית שבאה לידי ביטוי במערכת העיכול, ומתעוררת מנוכחותו של חיידק סלמונלה ספציפי – Salmonella typhi. החיידק משתמש בתאי הדם הלבנים כדי לנדוד לעומק הגוף ולהתיישב בטחול, בכבד, בבלוטות הלימפה ובמח העצם, שם הוא מתרבה. לרוב מופיעים התסמינים כשבועיים לאחר ההדבקות, והם כוללים בין היתר חום, שלשולים, חולשה, כאבי שרירים מפושטים וכאבי ראש. כמו כן פריחה עורית מקבצית והגדלת הטחול גם הם מאפיינים את המחלה.
הוספת תגובה